תמיד זמן נכון לומר תודה

אמצע הדרך… סיכום ביניים

תמיד זמן נכון לומר תודה. תודה רותי ומור על פסק דין שהוא מעבר לכל תרחיש הכי אופטימי שהיה לנו.

לפני כשנתיים וחצי הגעתי למשרד שלך, רותי, שבורה ועצובה, הלב שלי דימם על השולחן שלך מרוב צער וכאב. הבטחת לי שיהיה בסדר, הבטחת לי שתשמרי עליי, הבטחת שבסוף הדרך אני עוד אהיה מאושרת.

הבטחת – וקיימת.

הצמדת לי את מור, שמזמן אני כבר מגדירה אותה כחברה שלי, הרבה מעבר לעורכת דין עבורי. בתוך כל הסיוט המתמשך הזה היא הייתה לי תמיד משענת, כתפיים רחבות וכלי בעל קיבולת אינסופית ברמה הרגשית. ראייה לכך- כאשר הייתי רואה את הטלפון של מור על הצג הייתי רגועה. תודה לכן אהובות על כך שלכל אורך הדרך הרגשתי בטוחה, שמורה, מוגנת…

ידעתי שאני בידיים הכי טובות שיש.

רותי,

כאשר הכרתי אותך באופן אישי הרגשתי שיש פער בין הדמות שדמיינתי לבין האישה שהכרתי.

לא הכרתי הרבה עורכי דין (למזלי 😉 אבל התדמית שלך הייתה של עורכת דין קשוחה ומתנצחת. כאשר הכרתי אותך פגשתי באישיות המאופיינת בכנות, יושר והגינות – אלו הם מסמליך המובהקים ביותר מבחינתי.

פגשתי אישיות ממולחת המכוונת לפשרות, לרגיעה, למתינות… כל כך לא מתלהמת, אלא שקולה, נבונה ועדינה, ששואפת להשכין שלום. הפער הזה טלטל אותי עד שנפל לי האסימון והבנתי. הבנתי את הדבר שבזכותו כנראה כל כך נמשכתי דווקא אליך – את לוחמת שלום.

למדתי ממך הרבה דברים, ביניהם שלפעמים עדיף להיות חכמה ולא צודקת. שתמיד צריך לחשוב לא צעד אחד קדימה, אלא הרבה צעדים קדימה. שצריך לחשוב על טובת האחר (כן כן, גם אם הוא לא ראוי לכך) ולא לראות רק את עצמך. למדתי ממך על הכוח העצום הטמון בנו, על עצמאות מכל הבחינות, על כך שהאושר לא תלוי באף אחד אחר מלבד עצמנו. שהחיים שלנו הם בידיים שלנו, ויש לנו בחירה מאיזו נקודת מבט להביט עליהם. למדתי ממך על קארמה, והיא פאקינג ביץ׳. למדתי ממך להתמקד בעיקר ולא בטפל. למדתי ממך שלא מעגלים פינות. למדתי ממך שהאמת היא הטיעון הכי חזק שלנו ויש לדבוק בה, ורק בה.

למדתי ממך על גירושים. היו אלו לימודים קשים, מאתגרים, כואבים ושוברי לב. אבל יותר מכל – למדתי והתכוננתי לקראת הזוגיות הבאה שלי, וכשהיא תגיע, בעזרת השם, אני כבר אהיה מוכנה אליה ממקום כל כך בריא, אמיתי וכנה.

בזכות הרבה תמיכה שהקפתי את עצמי מכל הכיוונים במשך מעל שנתיים, והרבה בזכותך, בזכות השיחות, ההרצאות, הספר, הבלוג, הפוסטים… הרמתי את הראש ועם הרבה אומץ הרכבתי את עצמי מחדש, פיסה אחר פיסה, שבר אחר שבר והפכתי לכלי חדש ושלם, בעל צורה ואופי ייחודי משלו, שאין שני לו ואין דומה לו. בזכותך שמרתי על עצמי גם חיצונית, תמיד מטופחת וזקופה, גם כשבפנים הרגשתי זחוחה ומרוקנת. בכל שבת בבוקר כתבתי לעצמי משפטי מפתח מתוך הבלוג, שעד היום אני שולפת ברגע שבו אני זקוקה לחיזוק.

זכיתי בעורכת דין שהיא מלכת הקארמה, מודל לחיקוי והערצה, ודוגמה אישית לאיכות חיים, ליושר ויושרה.

מור,

חברה שלי יקרה ואהובה. כשסיפרת לי שקיבלת את פסק הדין והסתובבת במשרד בצרחות של שמחה ואושר, ידעתי שמעבר לסיפוק שזכית במשפט שנלחמת עליו כל כך הרבה זמן ובאופן כל כך עמוס ואינטנסיבי שמחת כל כך בשבילי. הרגשת אותי לכל אורך הדרך.

מעבר לכך שהיית זמינה לי בכל יום ובכל שעה ביממה, תמיד חשת אותי וידעת להתקשר ברגע הנכון כשהייתי צריכה את המילים החמות, החיבוק והתמיכה שלך. ידעתי שאני באמת באמת בלב שלך. על אף העומס בעבודה והלקוחות הרבים נתת לי תמיד תחושה שאני חשובה לך כאילו שאני הלקוחה היחידה שלך. זכרת כל פרט ופרט ברמת תאריכים ועמודים. בכית איתי בכאב אמיתי, שהיה הרבה מעבר להזדהות.

כשחיבקת אותי כדי לחזק אותי הרגשתי שאת בעצמך קצת זקוקה לחיבוק הזה, כל כך לקחת ללב כשראית אותי שבורה, כואבת ועצובה. שיתפתי אותך בהכול… הייתי כל כך חשופה ועירומה למולך כמו שמעולם לא הייתי כי הרגשתי שיש לי על מי לסמוך. ידעתי שהכלי שלך עמוק מספיק כדי להכיל אותי. הרגשתי לפעמים שבא לי להיעלם בתוך המשרד שלך, ישבתי איתך שעות על גבי שעות, ממררת בבכי אבל תמיד תמיד הייתי מוחזקת על ידך, ויצאתי רגועה, סמוכה ובטוחה שאת תעשי הכול כולל הכול כדי שאהיה מאושרת.

הרבה מעבר לזכייה בתיק, רצית לראות אותי במקום טוב, רצית לראות אותי אהובה ונאהבת. ביקשת שלא אפסיק לבטוח בבני אדם, ולימדת אותי שיש אנשים טובים באמת שהם נקיים וטהורים, טובי לב ואמיתיים.

למדתי דרכך על אנושיות – שהיא מעל הכול. מעל כל תפקיד, מעל כל מקצוע. למדתי ממך על חברות שאין לה גיל, תוקף או משך, והיא לא תלויה בשום דבר.

תודה אהובתי על היותך את – כי את יקרה מפז.

במקצועיות שאין שנייה לה הובלתן אותי אל הניצחון. תודה ששמרתן על היקרים לי מכל נועם ואמא שלי. תודה ששמרתן עליי, על כבודי ועל המהות שלי כבת אדם. תודה ששמרתן על זכרונו וכבודו של אבי ז"ל. תודה שהוכחתן לי שיש צדק בעולם.

יש לנו עוד דרך לעבור… אני בטוחה שנצלח גם אותה על הצד הטוב ביותר… אמן אמן שנפגש פה שוב בסוף ההליכים ונרים לחיים, ובעזרת השם שאגיע גם לחתום על הסכם חיים משותפים עם הגבר של חיי, ושהפעם זה ימשך לנצח 😉

תודה על הכול !

באהבה ובהערכה עצומה !

ל.