תודה רות, שעם כל ההצלחה שלך, את זוכרת מאין באת
20 יול, 2022
נפגשנו אתמול. כפי שאמרתי לך בפגישה, מאוד מאוד התרגשתי מהאופן בו דייקת כל כך הרבה דברים שבעיני רק מתי מעט מצליחים להבין או לראות. הרגשתי שבדבריך, בניגוד לאחרים, את לא רק מתארת את התופעה הקשה הזאת, אלא את גם מצליחה להנגיש מעגל חשוב כל כך של התמודדות, מעטפת של 360 מעלות. תיאור והכרה בנושא (תיקוף), כלים להתמודדות, מניעה שניונית (אם כבר קרה איך למנוע שיחזור), אחריות ושיקום.
בנוסף, הסברת גם באופן כל כך ברור למה אי אפשר לוותר על אף אחד ממרכיבי המעגל הזה ודווקא על מנת לפרוץ אותו. בעצם איך להשתמש במעגל פוגעני שרבים נבהלים ממנו, דווקא להנעה והתקדמות.
אז תודה לך על זה.
הפסל המטורף במשרד שלך שלא יוצא לי מהראש (ואולי מהבטן. במשך רוב הפגישה שלנו, לא יכולתי שלא להביט ביצירה המצמררת הזאת! כמה היא מייצגת בעיני כל כך הרבה תהליכים שאנחנו עוברים בחיים (כמו הגירושין אבל לא רק), ובדיוק מופלא, את הדרכים האפשריות שלנו להתמודד עם הכל.
חלקים ואולי איברים חיוניים ומשמעותיים חסרים לדמויות בפסל.. אבל בצורה מטלטלת, דווקא ההיעדר שלהם מאפשר לחלקים כל כך משמעותיים להיראות. לאופק.. למהשמעבר.. לאפשרויות.
אופן החיבור המרגש של שתי הדמויות, כשהן כאילו "מבינות" שרק אם ישתפו פעולה ביניהן יוכלו לשאת את המשא שנדמה שהוא כל מה שיש להם (המזוודה), ריגש ולימד אותי המון. הקבלה הזאת שהם יכולים וחייבים להשתמש בכוח אחד של השני, ביתרונות.. שהאיברים החסרים של אחד "מושלמים" על יד השני ומאפשרים מעין סימביוזה מעט כפויה (עקב המצב שלהם), אך גם הכרחית. הם לומדים לנצל את היתרונות. הפער הזה בין ה "יש" (חלקי הפסל המדהימים) ל"אין" (החלקים החסרים כל כך שהמוח כמעט משלים מבלי שנשים לב), זרק אותי לכמה לפעמים האין מדגיש את היש ומעצים אותו.
אחד הפסלים המהריבים והמשמעותיים שראיתי. יצירת אומנות על כל המשתמע מכך! שילוב אומנותי ומדויק של פסל שהוא בו זמנית מכמיר לב, אך באותה נשימה מלא אופק אמונה ותקווה.
ודבר אחרון באמת- סיפור שאבי ז"ל נהג לספר לנו בשולחן השבת, והיום נזכרתי בו כשיצאתי מאצלך.
היה היה פעם רועה צאן עני מאוד. כל יום היה יוצא הרועה לרעות את הצאן שלו עם החליל הישן שברשותו. יום אחרי יום אחרי יום רועה את הצאן ומחלל. יום אחד עברה פמלייתו של המלך באזור המרעה, המלך שמע את הנגינה המיוחדת של הרועה ודרש להביאו אליו מייד!
יצאו אנשי הצוות של המלך להביא את הרועה. כשהתייצב הרועה אצל המלך, אמר לו המלך: "רועה צאן יקר, מימיי לא שמעתי מנגינה נעימה כל כך. אני דורש שתהיה הנגן האישי שלי ותנגן לי את נעימותך ימים ולילות" וכך היה. רועה הצאן ליווה את המלך לכל מקום ובכל עת כשהוא מנגן לו את מנגינותיו המפעימות והנעימות.
ככל שעברו הימים, התקרבו המלך ורועה הצאן אחד לשני, והמלך הפך את רועה הצאן לעוזרו האישי, גידל אותו, השפיע עליו מכספו ומטובו והרועה הפך לאדם הכי קרוב למלך. כל השרים שהיו קרובים למלך לפני בואו של רועה הצאן החלו לקנא ולכעוס מאוד, והחליטו להעליל על הרועה עלילה.. ניגשו אל המלך ואמרו לו: "כבוד המלך היקר שלנו, רועה הצאן הזה שאתה משפיע עליו כל כך הרבה מטובך, רועה הצאן הזה שאתה כל כך אוהב ומכבד, גונב ממך כבר חודשים ארוכים סכומים רבים של כסף!"
המלך סירב להאמין! אך שריו התעקשו ושכנעו אותו שאין לו מה להפסיד מלבדוק את הנושא.
וכך, למחרת בבוקר, ניגש המלך עם שריו אל ביתו של הרועה. כאשר ראה הרועה אתה מלך ושריו בפתח ביתו, פתח להם את הדלת בשמחה ובסבר פנים נעימות והזמין אותם להיכנס פנימה. ניגש המלך אל הרועה ואמר לו את שסיפרו לו שריו. התעצב הרועה ונדהם.. "אין שום בעיה כבוד המלך! בדוק נא וחפש בכל פינה בביתי!"
החלו השרים הופכים את ביתו של הרועה. חיפשו ותרו בכל מקום שהיתה ידם משגת, אך כמובן ללא הצלחה. והנה, רגע אחד לפני שאמרו נואש.. רגע לפני שפנו אל המלך להודות בדברי השקר שלהם, ראה אחד מהם מרחוק דלת קטנה ונעולה. שמחו השרים שאולי הנה התמזל מזלם ועל אף שהם המציאו את ההאשמות, אולי בכל זאת הרועה באמת גנב מהמלך. הצביע השר הראשי על הדלת הקטנה וקרא אל המלך : "אדוני! הבט! הנה דלת קטנה לחדר שהרועה לא סיפר לנו עליו!"
הצטער המלך ופנה אל הרועה: "אנא פתח את הדלת הזאת מיד!"
"איני יכול" מחה הרועה, "כבוד המלך אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה! אל תכריח אותי לפתוח את הדלת הזאת!"
"אם לא תפתח את הדלת אוציא אותך להורג עוד הערב" כעס המלך.
בלב כבד ובצעדים איטיים ניגש הרועה אל הדלת, סובב לאט לאט את המפתח, ופתח את הדלת לרווחה.. השרים והמלך הצטופפו בכניסה לחדר ועמדו נדהמים!
החדר היה אפלולי וקטנטן במיוחד וריק מרהיטים מלבד כיסא קטן שעמד במרכז החדר, ועליו היו מונחים בגדים קרועים וישנים וזוג נעליים בלויות ומרופטות, ועליהם היה מונח חליל ישן ושבור..
לאחר שהצליח להתגבר מעט על ההלם, שאל המלך את הרועה. "מה זה? מה פשר כל הדברים האלה? הרי אני נתתי לך הכל מכל! את כל האושר שבעולם, בגדים, וחלילים מהצעקה האחרונה ביותר!"
השפיל הרועה מבטו ואמר: "מלך יקר, רק לפני חודשים לא רבים הייתי רועה עני מרוד וחסר כל, פתאום, כהרף עין, גידלת אותי אתה ורוממת אותי, השפעת עלי מכל טוב והפכת אותי כמעט בין רגע לאדם השני הכי חשוב בממלכה! ואני, אני נמצא בסכנה מתמדת.. הסכנה של מידת הגאווה.. ולכן, כל פעם שאני מרגיש שהגאווה עומדת להשתלט עליי, שאני נהיה שיכור מהכח שהענקת לי, אני נכנס אל החדר הקטן הזה, לובש את בגדי הישנים והקרועים, ומנגן בחליל השבור שלי.. כל אלה מזכירים לי מי אני.. ומאין באתי… ושוכחת גאוותי.."
התרגש המלך והתנצל בפני הרועה. ואת השרים הרעים ציווה המלך להעניש והם גורשו מארמונו עוד באותו ערב!
תודה רות, שעם כל ההצלחה שלך, את זוכרת מאין באת, שומרת על חמלה ואנושיות "בגובה העיניים".
המשך יום מבורך ומוצלח
ה.נ