איזה מסע עברנו יחד

רות היקרה,

איזה מסע עברנו יחד…
הגעתי אליך כשהקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים.

ככה, בלי שום התראה מוקדמת – הבית שלי, העוגן שלי – עמד על סף פירוק. ואם זה לא היה מספיק אז פרצה גם מגיפה עולמית כדי לתת עוד קצת תיבול פיקנטי לקרייסס שלי.

ואני, חולת השליטה שאני, המתוכננת והמוקפדת, התמודדתי לראשונה עם חוסר ודאות גדול, כאוס.
התפרקתי למיליון חתיכות.

בתוך כל הבלאגן, אספת אותי, התווית לי את הדרך (ולא רק המשפטית…) הרגעת והכלת.

אמרת לי עוד בפגישה הראשונה – אני אדאג לך, הכל יהיה בסדר! ואצלך, להבדיל מהרבה אחרים – זו לא הייתה סתם סיסמא.

בתוך שדה הקרב הזה, שמרת על דרך וסגנון שייחודיים רק לך. לא שיחקת מלוכלך והכי חשוב תמיד ראית את טובת הילדים וטובתי לפני הכל.

בתוך המאבק המשפטי, הצלחת גם להרים אותי ולהעצים אותי. לימדת אותי פרופורציות, סבלנות ורוגע (על העניין הזה אני עדיין עובדת). אני ממש לא אותה ילדה עדינה של תחילת התהליך.

וכמו שאת תמיד אומרת – קארמה איז א ביץ, והייתה תפנית בעלילה.. מי שיצא לחפש את עצמו מחדש, הבין שמה שהוא הכי רוצה באמת- זה בעצם מה שהיה לו כל הזמן בבית…

ועכשיו, ממקום הרבה יותר שלם, בטוח וכנה – אנחנו עובדים על בניית הבית שלנו מחדש.
גם בשלב הזה – לא עזבת לי היד ודאגת לשמור עליי ולהבטיח את העתיד שלי ושל הילדים… אני מרגישה שזכיתי להכיר אותך. את השראה אמיתית.

את פצצת אנרגיה וכריזמה. אחת כזאת שמנצחת בלי לוותר על העקרונות והערכים שלה.

כאישה מאמינה אני יודעת ששום דבר לא קורה סתם, הכל "מלמעלה". לכל דבר יש כוונה ומשמעות.
אז נכון, הייתי מעדיפה שלא לעבור את המשבר המטורף הזה, אבל – הוא כבר קרה. ובתוך האנדרלמוסיה הזו קיבלתי לא מעט מתנות לחיים. המתנה הכי גדולה בעיניי זו הזכות להכיר אותך
וללמוד ממך איך תמיד לעמוד בבטחון על הרגליים ולהיות האחראית הבלעדית לגורלי.

מעריכה ואוהבת
נ.