[contact-form-7 id="5994" title="הרשמה לרשימת תפוצה"]
ביהמ"ש אימץ את גרסת מרשתנו וקבע בפסק הדין כי האישה זכאית למחצית שווי בית המגורים בו התגוררה עם הבעל לרבות רכיב הקרקע עליו הוא בנוי, על אף שהקרקע הינה על שם הורי הבעל.
ביהמ"ש דחה את בקשתה של אחותו של מרשינו לסלק את התנגדותו לקיום צוואת אמם על הסף. האחות טענה כי אחיה אינו "מעוניין בדבר" כמשמעותו של מונח זה בסעיף 67 לחוק הירושה
בתיק זה הגיש התובע תביעת משמורת קטינים, בקשה להשיב את הקטינים למקום מגוריהם במרכז לאחר שאימם נטלה אותם ועברה לבית הוריה בצפון ובקשה לצו מניעה האוסר על האם לרשום את הקטינים
מקרה קשה של טענות לפגיעה מינית של אב בביתו התינוקת. לאחר הליך ארוך הצלחנו להוכיח כי מדובר בעלילת שווא ובית המשפט דחה את טענות הפגיעה המינית, קבע כי נבעו מיצר נקמנות וחייב את האם לשלם למרשנו הוצאות משפט.
"פסק דין אשר קיבל תביעה של אב להעברת המשמורת על שני ילדיו הקטינים מאמם. המשמורת נקבעה בהסכם גירושין אך האב טען כי טובת הילדים מחייבת כי המשמורת תועבר אליו. לאחר
מדובר בתביעה לתשלום דמי מזונות שהוגשה על ידי ידועה בציבור של הלקוח שלנו ר.י. בית המשפט קבע כי חבות במזונות נובעת מן הדין האישי, ושעה שהצדדים לא נישאו הרי אין חבות במזונות
תביעה לפס"ד הצהרתי שהגיש גבר כנגד ידועתו בציבור לשעבר ובה עתר למחצית מכלל רכושה. הצדדים היו חלוקים באשר לפרשנות הסכם הממון עליו חתמו. בהליך ההוכחות צומצמה המחלוקת